וגם הבן שלי.
כאילו… הכל יחסי. אם שני ההורים שלו לא ממש עצומים בגודלם אז כשאני מתכוונת גבוה, אני מתכוונת שיחסית לאיך שהוא היה לפני שנה, או שנתיים, או כשנולד – הוא ממש ממש גבה.
ועכשיו – יש לי דרך להוכיח את זה.
הידידה החדשה (לא באמת, כבר כמה חודשים) היא הג'ירפה שלנו.
היא התחילה בלוח דיקט ערום וחסר כל:
נצבעה בצבע שמתאים לרהיטים של חדר הילדים:
עם עיפרון, צצה לה הג'ירפה החמודה הזו. כל-כך בנאלי שבא לבכות. היא הייתה יכולה להיות באותה מידה מרבה-רגליים עומד, או קיפוד שעומד על קצות האצבעות, לא באמת קריטי.
המכחולים נכנסו לתמונה (תרתי משמע) והתחלתי עם החלקים הקטנים – אלה שאם יוצאים מהקווים אז צבע הרקע יוכל לתקן:
קבלו את צבע הרקע (של פרוות הג'ירפה כמובן):
ואז עם סרגל וטוש פרמננט שחור, סימנתי את הקווים של מד הגובה. התחלתי בקו תחתון של 70 ס"מ – כי זה הגובה שרציתי לתלות מהריצפה:
והמשכתי עם הפרמננט השחור לעבור על המסגרת של הג'ירפה – כי זה מה שעושה את זה באמת נראה כמו made in china סטייל:
בעיניים השקעתי צבע לבן ושחור שעליהם לכה מבריקה, כדי להחיות את ג'יפי שלנו:
התלבטתי אם להוסיף קצת עלים ירוקים איפשהו, אבל החלטתי שהאנמיות הצבעונית דווקא טובה לחדר אז יצא ככה:
כנראה שאורי לא היה תמים דעים איתי בנוגע לאנמיות הצבעונית אז הנה איך שזה תלוי באמת, כולל תוספות אומנותיות של אוּרי עם צבעי שעווה:
פשוט וכייפי. נראה לי יישאר עד כיתה ג' לפחות. וגם יערה הצטרפה. שמח!
יום קסום!