גבוהה הג’ירפה

וגם הבן שלי.

כאילו… הכל יחסי. אם שני ההורים שלו לא ממש עצומים בגודלם אז כשאני מתכוונת גבוה, אני מתכוונת שיחסית לאיך שהוא היה לפני שנה, או שנתיים, או כשנולד – הוא ממש ממש גבה.

ועכשיו – יש לי דרך להוכיח את זה.

הידידה החדשה (לא באמת, כבר כמה חודשים) היא הג’ירפה שלנו.

היא התחילה בלוח דיקט ערום וחסר כל:

נצבעה בצבע שמתאים לרהיטים של חדר הילדים:

עם עיפרון, צצה לה הג’ירפה החמודה הזו. כל-כך בנאלי שבא לבכות. היא הייתה יכולה להיות באותה מידה מרבה-רגליים עומד, או קיפוד שעומד על קצות האצבעות, לא באמת קריטי.

המכחולים נכנסו לתמונה (תרתי משמע) והתחלתי עם החלקים הקטנים – אלה שאם יוצאים מהקווים אז צבע הרקע יוכל לתקן:

קבלו את צבע הרקע (של פרוות הג’ירפה כמובן):

ואז עם סרגל וטוש פרמננט שחור, סימנתי את הקווים של מד הגובה. התחלתי בקו תחתון של 70 ס”מ – כי זה הגובה שרציתי לתלות מהריצפה:

והמשכתי עם הפרמננט השחור לעבור על המסגרת של הג’ירפה – כי זה מה שעושה את זה באמת נראה כמו made in china סטייל:

בעיניים השקעתי צבע לבן ושחור שעליהם לכה מבריקה, כדי להחיות את ג’יפי שלנו:

התלבטתי אם להוסיף קצת עלים ירוקים איפשהו, אבל החלטתי שהאנמיות הצבעונית דווקא טובה לחדר אז יצא ככה:

כנראה שאורי לא היה תמים דעים איתי בנוגע לאנמיות הצבעונית אז הנה איך שזה תלוי באמת, כולל תוספות אומנותיות של אוּרי עם צבעי שעווה:

פשוט וכייפי. נראה לי יישאר עד כיתה ג’ לפחות. וגם יערה הצטרפה. שמח!

יום קסום!