תראו. אין מה להגיד. אפילו לדגמן כלי עבודה במוסך לא הייתי נותנת להם. אין ספק שאסתטיקה זו מילה מאוד לא מוכרת במקום שהם באו ממנו.
אז מה לעשות? להתייאש? מה פתאום. ויעידו אלפי חובשי פונפונים לבנים על הראש שנוסעים לאומן כל שנה. אצלינו לא מתייאשים.
מה שכן – הם מאוד שימושיים אצלינו והיו חייבים לאכלס שלושה שתילים חדשים שהגיעו להתיישב אצלינו בחצר.
לפני:
ועכשי צריך שני צבעים של ספריי צבע. אני השתמשתי בכחול וירוק של ספריי צבע למתכת ועץ של טמבור. הכחול איכשהו יותר מוצלח.
במקביל, החלטתי לפנק עוד עציץ מכוער, אבל בגלל תוכנו, חנקתי אותו זמנית בחממה משקית ניילון.
ריססתי לראשונה:
אח"כ – כיד הדמיון הטובה חתכתי עיגולים משאריות טפט:
הדבקתי על העציץ שהספריי שלו התייבש.
הדבקתי מסקינטייפ על האחרים שהתייבשו כדי ליצור פסים.
ואז ריססתי בצבע הנגדי.
כשהכל התייבש – הסרתי את העיגולים / מסקינטייפ.
והרי – נקודת אור עליזה בחצר שלנו.
זה נכון שמעט אור יכול לגרש הרבה חושך. אז במקרה של החצר שלנו בדירה השכורה עדיין נשאר חושך בעיניים. אבל העציצים החביבים הנ"ל מזכירים לי שיום יגיע ויבואו ימים טובים.
גם זה הרבה.
ואם כבר נקודות אור.
הנה כמה עציצונישים שחוגגים להם על הפריחה האביבית / קייצית בעציצינו:
אלביס על הרוזמרין:
איגור על הגרניום:
מיכאל על הלבנדר:
ברטה על הניצנית:
גאנג'ה על הזעתר (זה יכול היות אחלה שם לחומוסייה… זכויות שמורות!)
ירון על הרקפת (שכבר הספיקה להיכנס לתרדמת קיץ מאז שצולמה כך)
והנה שוב ירון, במבט מן הבית החוצה.
גילוי נאות. העץ המלבלב של השכנים. (הערסל החינני לעומת זאת שלנו!)
קיץ נעים!