לכל מי שמצא עצמו על אי בודד בשבועות האחרונים יש לעדכן כי בישראל מדירים נשים, שונאים חרדים, שונאים מתנחלים ויורים בנערי גבעות.
הנהלת האתר ואני (פורום מכובד שמונה אישיות אחת) קיבלה החלטה כי אין לעמוד מנגד וגם אנחנו לא נודר מן הפסטיבל הזה. אי-לכך, רשומה זו מוקדשת.
מחשבון פשוט שערכתי עם עצמי, אני אישה, דתייה, מתנחלת לשעבר ובעלת שורשים ענפים של משפחה חסידית. מיד החלטתי לפעול במדיניות של העדפה מתקנת כלפי אוכלוסיות כאלו ואחרות בישראל ולהכין, באופן פשוט , קליל ונאה, מתקן שיאסוף אליו באהבה את כל כיסויי הראש שלי.
הרי לפניכם:
הכל מתחיל במגירה ישנה שמצאתי, אליה הוספתי שני קרשים חביבים:
עמוס הצטרף למאבק החברתי, ניסר והבריג (לפי הוראות…):
את המגירה צבעתי בלכה:
אתנחתא לאנקדוטה קלה:
אתם בוודאי יכולים להבחין שבתמונה מס' 2, השולחן עליו מונח המתלה בהתהוות, איננו צבוע ואילו בתמונה מס' 3, השולחן צבוע למשעי. הסבר לדבר אני יכולה להנמיק בעובדה שתוך כדי עבודה הפכתי את פחית הצבע ושפכתי את כולו על הריצפה. נכון. הדבר כבר קרה לי בעבר…
בכל אופן, בצורה זו (ואל תגלו לו שהוא לא היה מתוכנן), גם השולחן שלנו בחצר זכה לפנים חדשות.
ברשומה על שיפוץ הכסאות, ננזפתי על כך שלא גיליתי באיזה צבע השתמשתי לצביעה.
אז המתלה, וגם השולחן, נצבעו בלכה, ורנית לעץ על בסיס שמן של נירלט בגוון ונגה.
נמשיך:
מדדתי את הריבוע הפנימי של המגירה, ולפי המידות חתכתי ריבוע מחומר דמוי עור:
את הריבוע הגזור הדבקתי טוב טוב פנימה:
עכשיו אפשר לעצב את המתלה, שהוא בעצם כבר מוכן.
בפינות הדבקתי שני סרטי תחרה, ובגלל שאני ייעדתי את הקרשים להחזיק הרבה מטפחות עדינות, עטפתי אותם בבבד סאטן פשוט של ביטנה לבגדים, כדי שהמטפחות לא ייתקעו בסיבים וייקרעו. את הכל הדבקתי בדבק פלסטי פשוט וחיכיתי שיתייבש:
ככה זה נראה כשזה תלוי:
וככה:
ועוד זווית:
הנהלת האתר מבקשת להבהיר שהאתר אינו מדיר חילונים ולכן המתלה יכול לשמש מתלה לצעיפים:
הנהלת האתר מבקשת לציין שהאתר אינו מדיר גברים ולכן המתלה יכול לשמש מתלה לחגורות:
אני לא בטוחה מה עמוס יחשוב על עניין התחרה. אפשר כמובן להשתמש בעיטורים אחרים לגמרי, אפליקציות של כדורגל, כדורסל, בירה, גרעיני אבטיח ופטישים אם מישהו חש מקופח.
בכל אופן עכשיו, כשאף אחד לא מודר (חוץ מילדים קטנים, אבל זה כבר בכוונה), יכול לבוא שלום על ישראל.
באווירה אופטימית זו, רציתי לומר תודה, כי כבר הרבה זמן רציתי לומר תודה.
לכולכם, הקוראים, על התגובות הרבות והמקסימות שאתם נותנים, בפייסבוק, בטלפון ובאתר. לאלה שעושים לייק לדף בפייסבוק, ובעיקר תודה רבה לנרשמים לבלוג, אלה שבחרו לקבל הודעה אישית למייל בכל פעם שאני כותבת משהו חדש. האתר יחסית חדש וכבר נרשמו יותר מ1,500 כניסות. אנשים מוצאים את האתר באינטרנט די הרבה לפי מנועי חיפוש ואני מקבלת פידבקים במעגלים מאנשים. תודה רבה, זה ממש מחמם את הלב, ומי לא זקוק למעט חום בימים קרים אלו?
באמת תודה.
מקווה שתמשיכו להנות
וליצור.
מיטל