שלשום חברה טובה טובה, אסתר, התחתנה עם דניאל.
איזה כייף היה.
כשאסתר ודניאל התארסו הכנתי להם מתנה. מתנה שימושית. אין יותר שימושית ממנה. באחריות.
הכנתי להם ספר רשימות ומטלות שכולל את כל המידע שהם צריכים להתמודד איתו בחודשים שיחלפו עד החתונה, כולל טיפים של אלופים ממרקחת הבית.
כמו שבוודאי אתם יכולים לתאר מדובר ברשימות אינסופיות של בירוקרטיות, דברים לקבוע, לסגור, לעשות, לקנות, להחליט ולזכור כדי להגיע להפקת הענק הבלתי מעורערת שנקראת חתונה וגם לנשום בשקט כשהחיים האמיתיים ביחד מתחילים.
קניתי את המחברת המקושטת עם כריכה קשה הכי זולה שמצאתי. אחת שיש בה שורות והתאימה לי לגודל שרציתי. בפנים כתבתי וכתבתי וכתבתי הכל הכל הכל. לפי נושאים.
גזרתי לבבות מבריסטול ורוד והדבקתי אותם כחוצצים כשאני מדביקה רק חצי לב על הדף עצמו ובחצי הלב שמציץ החוצה רושמת את הנושא:
וככה זה נראה מרחוק יותר:
וככה זה נראה כשזה סגור:
בחרתי את הבד שאני רוצה כעטיפה וגזרתי אותו בגודל המחברת פלוס חמישה סנטימטר מסגרת, (לפני העטיפה הדבקתי מלבן לבן על הספר כי היו לי תוכניות לגביו…):
התוכניות שהיו לי לגבי המלבן הלבן עדיין לא השתנו ולכן לפני ההדבקה של העטיפה סימנתי את מיקום המלבן על הבד וגזרתי ממנו ריבוע כך שנוצרה מסגרת דרכה המלבן הלבן מציץ החוצה:
עכשיו הדבקתי טוב טוב את הבד לספר, כמו שהיינו עוטפים עם אמא ספרים של בי"ס בחופש הגדול בכיתה ה'. קודם את החלק האחורי:
אח"כ גזרתי באמצע של המחברת מלבנון מהבד כדי שיהיה אפשר להדביק יפה את הצד השני:
כמובן שנתתי יחס מיוחד למסגרת שגזרתי:
עכשיו כדי לעצב את הכריכה יפה יפה, בחרתי בד תחרה והדבקתי אותו על חצי מעמוד הכריכה, אני צילמתי את זה כאן לפני שהדבקתי את הקצוות פנימה:
ואז הדבקתי סרט נייר על התפר שבין שני הבדים:
כדי לעשות גימור כמו שצריך הדבקתי בצד הפנימי של המחברת את הדף העבה הזה שתמיד נותנים לנו כצ'ופר בכל מחברת עם כריכה קשה:
עברתי לתת תשומת לב מלאה לעיצוב הכריכה. על המלבן המציץ הלבן כתבתי משפט של המהר"ל ונתפניתי לגזור מסגרת הולמת עבורו.
לקחתי את הריבוע שגזרתי פעם פעם בהתחלה כשהתחלתי לעטוף ולפי המידות שלו גזרתי מסגרת:
קיפלתי לחצי וגזרתי אפילו עוד יותר יפה את המסגרת. הדבקתי אותה:
עיטרתי אותה:
ועכשיו התחלתי עם החלק הכייפי. קישטתי את המחברת מבחוץ ומבפנים עם כרטיסי ברכה ישנים שקיבלנו אנחנו בחתונה שלנו (- והנה ההוכחה שאני אפילו משתמשת במה שאני אוגרת!) וגם במדבקות.
אני נותנת לכם להתרשם:
ואחרי הכל הדבקתי מאחורה ברכת הבית:
כמובן שאחרי שספקתי כפיים בהנאה, גיליתי שהשעה כבר אמצע הלילה שלא לומר תחילת בוקר. לכן, גמרתי בליבי לצלם את המחברת הגמורה באור יום כמו שמגיע לה כדוגמנית במעמדה.
כמובן שזה לא קרה. המחברת נכנסה לשימוש מיד וזה אפילו יותר משמח.
כמה ימים לפני החתונה ביקשתי מאסתר לצלם אולי, אם זה בסדר, אם היא לא לחוצה, אם יש לה זמן בין לבין, והיא באמת לא חייבת את המחברת.
אז הנה תמונה ששלחה לי אסתר, מחברת החתונה על שמיכת מיטתה של הכלה בכבודה ובעצמה, לאחר שימוש מסיבי וכמעט יומיומי של כמה חודשים:
אסתר ודניאל!
מאחלת לכם התחלה נפלאה של חיים משותפים וכמו שאמרו גדולים ממני. תתחילו הכי טוב שאתם יכולים ולאט לאט תגבירו את הקצב.
אוהבת אתכם מאוד מאוד,
היה כייף לשמח ולשמוח איתכם, בשם כל החברים!
מחכה כבר לחתונה הבאה… (לא שלכם, אל תגזימו…)
מיטל