נראה לי שזה כבר רישמי. איכשהו כשילדתי את ילדיי הייתה לי באופן לא רישמי הפסקת עבודה כאן בבלוג איזה חודש לפני הלידה ורק חודש וחצי אחרי הלידה התאפסתי מחדש להעלות רשומה חדשה ולשתף בשמחה.
אז הנה, עבר חודש וחצי.
זה יאיר:
גוזל קטן ומתוק. שנולד אחרי היריון קשה ולידה מתישה כדי להאיר את חיינו, ביתנו ואותנו. ולתת לנו קצת פרופורציות בחיים על אור וחושך. נולד בזריחה של יום ראשון, היום שבו אלוהים ברא את האור.
זה נכון שעכשיו אני אמא לחמישה, ויאיר קיבל לכאורה כבר אמא מנוסה ובטוחה. אבל שום דבר לא יכול להכין אותך ליצור החדש הזה שנולד. מי הוא? איך הוא? איך תהיה הלידה? איך הוא יראה? איך יתנהג כתינוק? איזה ילד הוא יהיה? למי הוא יגדל להיות…
כשהייתי אמא לארבעה (פעם פעם…) שאלו אותי איך זה להיות אמא לארבעה. ואחרי שניסיתי להבין את השאלה וחשבתי. עניתי שאני לא באמת יודעת. הם באו אחד אחד. זה נכון שאני אמא לארבעה אבל בחוויה שלי,
אני אמא של אורי הג'ינג'י.
אני אמא לנסיכה יערה.
אני אמא של ניר המתוק והרגיש.
אני אמא של אריאל הכוכבת.
ועכשיו אני גם אמא של יאיר. שהוא מתוק. ומתחשב. ושונא מקלחות. ויש לו מזג טוב. והוא חכם.
ולוקח זמן. לקח לו זמן להכיר אותי, אפילו שאני כנראה הדבר הכי קרוב שהוא הכיר לפני שהוא נולד. ולי לוקח זמן להכיר אותו. ובכלל. זו היכרות ארוכת ורבת שנים. שלא באמת נגמרת.
והנה. עם התובנות האלו, המופלאות. גדלנו קצת.
ונמשיך לגדול. להכיר את העולם. את כל מה שמסביב. בהתחלה בתחושה, ואז לקרוא לזה בשם. ובשבילי – זה להכיר את העולם בעיקר לעומק. יותר ויותר, עם כל נס כזה שנקרא חיים חדשים שבאים לעולם. חיים חדשים שהייתה לי הזכות להיות הצינור שמביא אותם לכאן. בכל גופי ויישותי.
ויש לי את החובה והזכות גם לדאוג שייתפתחו ויגדלו. הכי טוב שאצליח.
והנה, אנחנו הורים לחמישה. הימים אינטנסיביים. משימה מורכבת וחשובה. וכולנו כאן לומדים להשתלב אחד עם השני וכולנו נכנסים עמוק עמוק ללבבות של כולנו. ועמוס ואני לפעמים רק מתפלאים שכל זה שלנו ולפעמים משתגעים מהיומיום המטורף. וסך הכל – חיים טובים ומשוגעים!
שנזכה, לגדל את יאיר, אחיו ואחיותיו לתורה, חופה ומעשים טובים. שנזכה לחיות באור הזה וליצור אותו ובעיקר לראות אותו ולהודות עליו.
תודה לך אלוהים על הזכות העצומה.
מזל טוב!