מלחמה הייתה במדינה. מלחמה נפסקה. הספקנו לעבור ולהעביר דירה. סערה הציפה את הארץ ואת רחובותיה. בחירות. יצאנו לחו”ל וחזרנו. נחגגו חנוכה, ט”ו בשבט ויום המשפחה ולמרות הכל. קולות דממה.

שום רשומה לא הועלתה, אף לא מילה נכתבה.

הכל בגלל העיצומים. אני פתחתי בעיצומים נגד עצמי והבטחתי לעצמי שלא אעלה עוד רשומה עד שלא אפרע את חובותיי . התחייבות זו התחייבות. ואני רציתי. דגדג לי באצבעות. התגעגעתי. חשתי נבגדת ע”י עצמי. ובכל זאת, לא איבדתי עשתונות והייתי חזקה בקרב הזה.

בסוף ניצחתי.

הבטחתי מתנה למי שיציע את השם לאותיות האבנים והשם נתקבל.

היו הצעות מקסימות ושתיים שעלו לגמר והתחרו ראש אל ראש ממש צמוד. אבל בסוף – ותודה לטלי! מוצר חדש עלה לאוויר.