כבר חודש וחצי.
חודש וחצי שאנחנו מתרגשים בפעם השלישית מהבריאה.
חודש וחצי שאנחנו לא מצליחים למצוא מקום בלב להכיל את הוקרת התודה.
חודש וחצי שבו אנחנו מתרגלים למציאות חדשה.
חודש וחצי של לילות ללא שינה. שוב.
חודש וחצי שבו הבית שלנו נראה כמו גן חיות…
ויש ימים בחודש וחצי האחרונים שבהם במקום לפגוש את הפנים שלי במראה אני מצליחה לראות רק שני שקים ענקיים ומעליהם את העיניים שלי…
אבל זה כ”כ שווה את זה. תראו איזה חמוד:
ניר בן חצי שעה
אז זה ניר שלנו.
אח לאוּרי ויערה (שלא מפסיקים להרעיף עליו את אהבתם העזה).
ניר בן כמעט יממה
מאוד סקרן. קצת בהלם מהעולם הזה ומהמשפחה שנחת אליה. אבל לאט לאט מסגל כישורים חדשים ושימושיים; לינוק, לבכות, להירדם (לא פשוט), להפליץ (גם לא פשוט), לרחוץ, להמהם, לגגג, להתבונן ולאחרונה אפילו לחייך וגם לקרוא קריאות שמחה להורים שלו שאוהבים אותו מאוד. אצל האחים הוא בעיקר בוכה, אפילו שהם מאוד משתדלים…
עכשיו אנחנו משפחה עם שלושה ילדים וכמו שחברה שלי אומרת: “עכשיו הם יותר מאיתנו…”. אנחנו מתמודדים יפה בינתיים.
ניר בן חודש
אז משימה גדולה עומדת בפנינו,
לגדל אותו בשמחה ובנחת, לתורה, חופה ומעשים טובים.
להתחלה טובה – נמתין עד שיפסיק לסבול מגזים.
מהמם!!!!!!!!!!!!
תודה, אהובה!
מזל-טוב! איזה בונבון. תהנו.
תודה! אנחנו אפילו מצליחים קצת להינות בכל הבלאגן.
כפרה עלייך, אמא’לה.. חיבוקים חמים. וגעגועים.