כאילו. אתם יכולים להגיד שזאת לא חוכמה. כמעט כל רשומה מתחילה בזה שלא רציתי לזרוק משהו או לחילופין אספתי בזבל. אבל אני מתכוונת לאתגר את עצמי וליצור מדברים שהם באמת לא נראים כדברים שמישהו יחשוב להשתמש בהם שוב. אפשר לקרוא לזה – להיות ממש יצירתית.
נגיד מה הייתם עושים עם פדלים שעמוס זרק בגינה (יופי, עמוס) כי הוא החליף אותם? או למשל דיסק שחוק שהבחור שבנה לנו את הגדר זרק בגינה (מה נסגר איתכם, גברים)?
עוד לא עליתם על זה?
אז עוד רמז – נגיד שהייתם באופן מעשי משתמשים גם בספריי צבע (אהובי) ובחוט דייג גם?
נכון שהייתם מכינים מובייל לגינה?
כזה שמוסיף צבע בעיניים ושמחה בחוץ…
כזה שמסתובב בעליצות ברוח האביבית המדברית…
אז עמוס פירגן ואמר שלדעתו, אחרי שהם משמשים לרכיבה על אופניים, הוא חושב שזה השימוש הכי טוב שאפשר למצוא להם.
ובכלל כל דבר עם חור, נגיד חלקי צינורות ישנים, צעצועים או חלקי צעצועים שאין בהם שימוש, צ’ופצ’יקים של פחיות – יכול היות מעניין, שקעים ישנים שהוצאו מהקיר, מסננות של כיורים… כולם וגם חבריהם, מועמדים ראויים לעלות לשלב הגמר של מובייל. אם זה מיועד להיות בחוץ הייתי מדיחה משלב הגמר נייר או קרטון אבל זהו.
יופי.