קבלו את אורי והפונפונים!

אז לאוּרי שלנו היה יומולדת שנה.

בוא נודה על האמת. הוא לא ממש היה נעלב אם לא היינו עושים כלום. הוא אפילו לא היה ממש נעלב אם לא היו שולחים מסרון, גם בפלאפון הישן של אבא שהוסב לצעצוע – המסך שבור. באופן כללי, הוא עושה כאילו אבל עוד לא יודע לקרוא גם ככה.

גם פרופיל בפייסבוק עוד אין לו. (מזל. מה נעשה כשיגיע לגיל שש?!?!?). באופן כללי הוא עדיין שוקד על לימודיו האינטנסיביים בפקולטה לעובדות החיים . אבא ואמא עוד לא הגיעו לפרק של "כל מה שרצית לדעת על ימי הולדת", זה פשוט הסמסטר הראשון שזה קורה.

אבל מה. ההורים נרגשים (בכל זאת, ילד ראשון). הסבים והסבתות נרגשים (בכל זאת, נכד ראשון) ולדודים ולדודות זו הזדמנות נפלאה לחלוק זמן איכות.

אז אבא חזר ממילואים במיוחד וכמיטב המסורת ציינו את האירוע המרגש במנגל קליל של צהרי שישי. בפינה הצנועה שהשתלטנו עליה בגן השושנים בירושלים, מתחנו חוטים עם בלונים. על השולחן הייתה פרושה מפת יומולדת מנייר שמשום מה הייתה לנו בבית והיו צלחות של פו הדוב. אין מסיבת יומולדת שלמה בלי צלחות פו הדוב.

אמא, ניצלה את מומנטום הראשוניות ולפני שהילד דורש עוגות בצורת מטוסי קרב תלת-מימדיים עם שובל של ענני מרשמלו, עשתה לשמחתה בראוניז פשוטה. הטוויסט האומנותי המשמח היה לכתוב עם נחשים מגומי "אורי בן 1". עניין העוגה הזו היה רגע השיא של האירוע.

הילד, רכוב על כתפי אביו החסונות, היה נפעם ממראה זיקוק החללית הבוער מן העוגה ( בצילום – בדיוק נכבה הזיקוק כבר) בעוד מקהלת המשפחה הגאה מזמרת את השיר האלמותי "היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לאוּרידוֹן".

ועשיו מגיע רגע השיא:

משפחה אוהבת. כתפיים של אבא. ממתקים. והילד היה מאושר…

אני יודעת. זה מאוד מזין ובריא.

אז אם לתומינו חשבנו שעכשיו, כשיש תמונות באלבום וסימנו וי על הכל, העסק נגמר עד שנה הבאה – לשימחתינו טעינו!

הגננת במשפחתון של אורי חשבה שראוי לציין לאורי יומולדת גם במשפחתון! (גילוי נאות: במשפחתון חברים חמישה תינוקות, עוד שניים בני שנה וחצי ועוד שניים בני חמישה חודשים)

יש מסורת חמודה במשפחתון שכשיש יומולדת כל ילד מקבל ממתק (כנראה במבה) וצעצועון (כזה בשני שקל). ואז, עשיתי את הדבר השנוא עלי מכל – יצרתי תקדים.

החלטתי להשפריץ רוח יצירתית ולהכין לכל ילד משהו טיפה אחר…

לצורך העניין גוייסה תמר, החברה הנפלאה, שבאה להנעים את זמנה של אמא בסתם יום של חול, כי אבא חזר למילואים. כל ילד קיבל בובת פונפון! כזאת שתוכל לשמש כקישוט לתיק או סתם לצעצוע חביב ובלתי מזיק.

הפונפונים, נסגרו בחוט אחר מהצמר ממנו הם עשויים. על החוט האחר הושחל חרוז עץ. על חרוז העץ צוייר פרצוף. תמר אולצה לסרוג כובעי צמר לפונפונים עד שתיים בלילה בעוד אני רקמתי את שמות הילדים על פיסות של שאריות לבד. על אותו החוט הושחל כובע הצמר ,(ויש שאמרו – כיפות), החוט נקשר ועליו הלבשנו עיגול מתכת של מחזיקי מפתחות. על מחזיק המפתחות השחלנו את התג הרקום עם שם הילד. סה תו.

אורי קם בבוקר ולהפתעתו גילה יצורים חדשים בבית.

מיד החל בבדיקות מקיפות:

מכיוון שהפונפונים אושרו על ידי אורי, נתמלא כל הבית כולו שמחה ויצאנו לגן. הילדים שמחו, ההורים התלהבו,  החזה התנפח בגאווה ותמו להם חגיגות היומולדת.

אחרי שאורי כל-כך התלהב, גמרתי בליבי לעשות לו אחד יפה משלו ולכן בעזרת האל אני אעלה פוסט עם הדרכה מצולמת מפורטת יותר על הכנת החברים הנחמדים האלה.

תודה לתמר, על הרעיון, היצירתיות, העבודה, הצילום ועל חברות נפלאה.

רק בשמחות!