יש מן רגעים כאלה. וזה תופס אותך באמצע היום, ברגע של נחת, או באמצע עבודה, או במהלך נסיעה, או בטיול סביב הבית, או במבט חטוף בין כל מטלות היומיום. אבל זה נמצא שם.
ולפעמים אם אני חמושה במצלמה אני מצליחה ללכוד אותו ולהאריך את הרגע. לפעמים אפילו ליצור אותו על-ידי המבט דרך העדשה.
רגעים כאלה, מראות כאלה, שמצליחים לתת מראה לאיזו תחושה פנימית.
את התמונה הזו צילמתי אחרי באחד הבקרים של תחילת שנת הלימודים. הצלחתי (וזה לא קורה הרבה) לסדר ולנקות את הבית הקט שלנו. פתאום היה שקט כזה, ואור בהיר של בוקר סתיו. ויכולתי להתפנות לעשות את כל מה שדחיתי בחודשי הקיץ עם הילדים. זה לא קורה הרבה. דקות ספורות של שקט שגרתי.
גם השגרה הטובה תובעת ממני לא מעט מירוץ אחרי עצמי. ואני מודה על האפשרות הזו שיש לי לעצור ולהביט.
יום מצויין לכם.
מלא השראה.
כתיבת תגובה