הימים הם ימים של חורבן. ימים שלפני תשעה באב שבהם יש לי בלוח השנה היהודי את ההזדמנות לעצור. להתבונן. להתמקד רק בחצי הכוס הריקה. להתאבל על מה שאין. ימים של חורבן. וכל-כך מדגדג לי באצבעות. והשביתה מבניין ומהיצירה קשה לי מאוד. מדהים. כמה הקושי הוא גדול ואמיתי. וכמה היצירה משמחת אותי.
על אף שהשבתי עצמי מיצירה בביתי ולביתי. חודשי יולי -אוגוסט מתלהטים להם. ואיתם הקייטנות והסדנאות.
אז אני מעלה תמונות של נחמה. קצת נחמה.
סדנת עיסת נייר שכבר הייתה…
ימים טובים!
שנזכה, לבניין, יצירה, התחדשות ותיקון.
מיטל
ימים קשים של חורבן.
סדנת עיסת הנייר שובה את ליבי לגמרי.
חייבת להוסיף שהבנות בסדנא (שצינזרתי) שבו גם הן את ליבי.