בערב חג שבועות האחרון. כאילו לא כל המשפחה המורחבת מגיעה בעוד כמה שעות להתארח. וכאילו כל הבישולים מוכנים. וכאילו כל הבית כבר נקי – החלטתי לקשט קצת את הפרגולה החדשה שלנו עם הילדים.
בבית החדש והמהמם שלנו, שבנינו כאן בירוחם יש את כל מה שצריך כדי לחיות והרבה הרבה מעבר. אבל גם יש את כל החלומות הקטנים שלי שמחכים קצת, עד שתגיע העת המתאימה, התקציב המתאים ושעת הכושר הרוחנית.
אז לפני שנתקין את הדק המהמם שלנו (בצפי ריאלי – זה יקח עוד הרבה זמן) החלטתי להשתובב ולרתום אליי את הבנים כדי לייפות את משטח הבטון שעליו עומדת הפרגולה שלנו ובו אנחנו מבלים הרבה מזמננו.
את הסנונית היצירתית הראשונה התחלתי כשגזרתי להם משולשים (בלי לשרטט ולמדוד קודם חס וחלילה)
והדגמתי להם את התהליך המאוד פשוט: תוחמים שטח עבודה – מניחים ומעצבים – מרססים.
כן. עם ספריי צבע. אחת האהבות שלי. אני נאמנה.
הדבר הכי מלהיב שיש בסיפור הזה עבור הילדים – הוא התגלית אחרי שהריסוס מתייבש ומוציאים את מה שהנחנו:
וככה תוחמים שטח עבודה אחר שטח עבודה. מלבן אחר מלבן.
ומשתמשים במה שמוצאים כדי ליצור פאטרנים חדשים. דוגמאות חדשות:
מרססים ומחכים שיתייבש
מסירים וממשיכים הלאה.
אפשר להשתמש בכל מה שמוצאים. הבנים שלי היו מאוד יצירתיים מהרגע שהבינו את הקטע. הם אספו לי לבנים, מקלות והראיתי להם גם איך אפשר להשתמש באותם משולשים כתומים בעוד אופנים.
הספריי מתייבש מאוד מהר. בטח בחום הזה ומייד כמעט אוּרי וניר יכלו לדרוך
יאיר עודד מהיציע ואישר
היפה בסיפור הזה שכשיוצרים שטיח אפשר לקבל במבצע עוד מתנות קטנות על חשבון הבית והיצירה
אבנים צבעוניות (שהילדים משחקים בהם בחצר)
ושרשרת דגלונים , שהכנו מהמשולשים הכתומים ההם. פשוט הדקנו אותם לחוט ותלינו.
טאדאם! הנה שטיח כניסה בפרגולה!
וכמו שאתם רואים – שלחתי את הילדים להתקלח כדי שאוכל לצלם לכם.
מה שיפה בזה שזה בעצם שטיח מתכלה. כי עם הזמן וכמות דריכות הרגליים עליו אני מאמינה שהוא יתבלה, יתקלף וידהה. ואז, אם עדיין לא יהיה לנו דק – תמיד נוכל לרסס לנו שטיח חדש….
כתיבת תגובה