יש את העניין הזה שאומרים. שאשה בהיריון מתחילה ככה בחודש שמיני – תשיעי לקנן. זאת אומרת כמו שהציפורות מרגישות שהביצים בבטן מוכנות והן אוטוטו מטילות – הן מתחילות לאסוף שמאטעס ובונות קן, אז ככה גם נשים בסוף ההיריון מתחילות לעצב חדרים, לעשות רה-אורגניזציה לבית, לשבור קירות וגם לרכוש. בעיקר דברים במידות מזעריות.
אני לא מבינה את הסיפור הזה. למה אומרים שטויות כאלו? אני כבר מהחודש הראשון להיריון, מהשנייה שיש חשד לשני קווים על הבדיקה, כבר מתחילה לקנן. אז היריון שלם אני בעצם מעבירה עם דחיית סיפוקים מטורפת ואלפי רעיונות שעושים להם מסיבה פרועה ומשתוללת בראש. יש לילות שאני לא מצליחה להירדם כי אני חייבת לבדוק איך יהיה אם אשנה את המיטה לשם ואת הארון לכאן אבל לא יכולה לעשות עם זה כלום כי זה רק חודש רביעי…
ואז,
כשמגיע הזמן.
איזה כייף…………..
נתחיל במדפי ספרים שנכנסו לחדר של הילד החמוד הזה.
הרעיון היה ליצור כאלו מפלטות עץ / משטחי עץ, תקראו לזה איך שאתם רוצים. סיבוב באוטו בעיר ירוחם הניב תוצאות מספקות וחזרנו עם שתיים הבייתה.
סביבת העבודה האידיאלית כללה, איש טכני מופלא שהוכרח לסור למרותם של הורמוני אישתו, ילד אחד קטן שמאוד מאוד רצה לעזור ואישה אחת שמחלקת הוראות.
האיש הטכני המופלא ניסר חתיכה מפלטת העץ:
ועוד אחת בערך אותו דבר:
אח”כ הוא היה צריך לסגור את החלק התחתון של מה שאתם רואים עם קרש נוסף בהברגה ובפרץ של חוש אסתטי, גם ניסר את הפינות העליונות:
הבנתם איך זה נראה.
את המדפים המוכנים בעצם (וואו. זה היה קל…), האישה שמחלקת הוראות הייתה צריכה לצבוע בצבע הרצוי, ככה ממש. בלי לשייף. אולי קצת לנקות. ואח”כ היא הדביקה עליהם אותיות.
אח”כ היא הדביקה את האותיות שהיא הדביקה בדבק כי כמו שאתם רואים, ה”ד” שם ניסתה לארגן מרד.
וככה נראה בסוף הדבר היפהפה הזה:
אז מה אתם אומרים?
וזו רק ההתחלה.