אז הנה רשומה לכבוד היפה הזאת. שהכי כייף להתכרבל איתה בסלון. אין עליה. כמה גאווה.
גם היא באה מאהבה, לבית שאני רוצה שיהיה לי. ומתיסכול, על הספה המכוערת והסלון המשמים הזה, שרק הילדים והמנוחה שלנו הופכים אותו לנעים.
הייתה לי בראש המון זמן טכניקה שהשתוקקתי לנסות כבר וערב אחד זה פשוט קרה.
גזרתי את ריבועי הבד, אספתי מרחבי הבית חפצים עגולים, והתחלתי לערבב צבעים:
עם טוש נעלם של תפירה שירטטתי מעגלים מעגלים:
והתחלתי להחתים ולהחתים ולהחתים:
סה"כ השתמשתי בארבע "חותמות" שמצאתי בבית – ספוגית נעליים ישנה שפעם היו מחלקים במטוסים (משושה), קצה ראש של שפופרת משחה (עיגול גדול), קיסם אוזניים (עיגול קטן), ואת אותה הספוגית שגזרתי יותר מאוחר (משולש).
אינספור אפשרויות מארבע חותמות. לא צריך יותר.
כל פעם רק הוספתי טיפונת צבע לצבע הקיים וככה שיניתי את הגוון אבל כל הצבעים נשארו על אותו מנעד. כחול, צהוב, סגול, לבן וטיפטיפטיפ שחור ליצירת מראה מעושן ורך. השתמשתי באקריליק שאמור להישאר יציב על בד אבל רק כי לא התאפקתי ולא היו לי צבעי בד, שהם בטוח עדיפים.
לפי המעגלים. ואפשר להתפרע, כמה שיותר עמוס היה לי יותר טוב.
מהריבוע תפרתי בתפר פשוט ציפית לכרית סלון קיימת.
היא נעימה לי מאוד. מכניסה לי חיים בצורתה השקטה. והיא נוחה ומרחיבה את דעתי.
לאט לאט. אני לא אשיג את מה שאני רוצה ביום אחד אבל כל צעד גדול שלי הוא צעד קטן לסלון.
מיטל