בובוט

את הספרייה שלנו בבית עמוס ניגר לפי שרטוט שלי. אחרי העבודה נשארו המון פינות עץ, שאפשר היה לומר במבט ראשון כי הן דומות לקוביות:

אחרי הסתכלות נוספת הן לא הפכו לקוביות.

חלפו הימים, החודשים, שני חגי פסח. השקית השחורה ובה ה"קוביות" האלו עברה איתנו דירה ו… כמו שאמר המשורר, או מישהו כזה – הסבלנות משתלמת!

בבלוג של דנדושה, היא נותנת רעיון קצר ליצירה של רובוטים מקוביות עץ אמיתיות, ואני חשבתי לעצמי: "הי! בשביל זה צורות העץ הבלתי שמישות האלה הן מספיק אמיתיות!"

קבלו אותם! משפחת רובוט:

איך?

צבעתי את הקוביות (אפשר באקריליק או בגואש. נראה לי אפילו צבעי מים ילך אם זה רק לקישוט):

אח"כ לקחתי את "קערת הברגים המשוטטים". זו קערה של כל הברגים, מסמרים, אומים ושאר חלקים שעמוס מפזר בבית ולא מעוניין בתוקף למיין אותם ולהכניס לארגז הכלים שלו. אני עשיתי בהם שימוש.

ניתן להבחין כי הייתי יצירתית למדי וניסיתי להשתמש בכל בורג, וו ואום שהציתו את דימיוני. את הכל הברגתי עם מברגה חשמלית (במברג זה נראה לי סיוט… שלא לדבר על שיוף יתר לא רצוי של אצבעותיי הענוגות).

אורי לא אומר "רובוט", הוא אומר "בובוט"ו מכאן הם גם זכו לשם ייחודי. אנחנו עובדים איתו על עניין הצבעים אבל בינתיים כולם הם כחול. אוּרי מוכיח גבריות רבה בכך שמאז שנולד הוא מסרב להיקשר לשום בובה שהבאתי לו, נעימה ופרוותית ככל שתהיה. לעומת זאת – הבובוטים האלו עשו את העבודה. הוא משכיב אותם לישון ולפעמים הוא מראה לי שגם הוא מלטף להם את הבטן כדי שיירדמו כמו שאנחנו עושים לו. ולא, אין לו בעיה עם ורוד.

לרגל הולדתו של אחיין חדש, הכנתי לאחיין שהוא אחיו הגדול גם שלישיית בובוטים. הם יצאו כה חמודים אבל המצלמה ברוב חוצפתה פשוט מחקה לי את התמונה.

מזל שגם את האחיין השני שלי לא השארתי מקופח:

תודו שזה אחלה דבר.

נסו זאת בבית.