לכל אמן יש השראה ממקום אחר. אחד יוצא החוצה. אחד צורך אמנות אחרת. אחד מתבודד. אחד מתבונן. אחד מעשן סמים. לא באמת קריטי.
רק רציתי לשתף במקור ההשראה שלי. זה וידוי קשה. גם לי. מוזר משהו, אני יודעת, אבל מקור ההשראה שלי הוא זבל של אחרים. זאת אומרת לא זבל כזה מסריח עם מיץ חום-אפרפר, אלא פשוט דברים שנראים כאילו הם בדרך לפח.
אז נגיד סוכר חום (או סוכר לבן, גם לא קריטי) מגיע בד"כ בסופר בצנצנות פלסטיק כאלה עם מכסה כחול. אז המכסה הכחול, כשפותחים אותו, נשארת טבעת כחולה כזאת. אז היא נתנה לי את ההשראה הפעם.
היא הייתה פשוט בגודל מושלם לצמיד.
את הרעיון לא אני המצאתי. ראיתי אצל משפחה שהתארחנו אצלה בירוחם חבקי מפיות יפהפיים שנעשו באופן דומה.
בכל אופן השחלתי על סליל החוט שרציתי חרוזים (כן, כשהחוט עדיין חלק מהסליל) קשרתי את החוט לטבעת הכחולה וסרגתי מסביבה כשלעיתים אני אוספת חרוז פה ושם ומכניסה תוך כדי סריגה.
איזה מהמם. אני ממש גאה בצמיד הזה…
וכ"כ מאוהבת בו…
ובגלל שהוא גם קל ולא כ"כ מורגש הוא גם נוח,
אז הוא עלי כל הזמן מאז אותן עשר דקות עבודה עליו. ומידי פעם כשעיניי נתקלות בו אני מציפה אותו מבטים של אהבה…
