זה היה לפני חודש וחצי בכלל… מי סופר? הילד הזה גדל פשוט מהר…
אורי חגג יומולדת שנתיים. וכמו בשנה שעברה, גם השנה אורי חילק מתנות לחברים המתוקים במשפחתון.
בחרתי לי צבעי אקריליק:
על פקקי שעם כתבתי מצד אחד ב את השם של החבר/ה של אורי ומהצד השני איירתי בקווים כלליים דמות של ילד/ה בהתאם:
את כל פקקי השעם המאויירים ציפיתי עם מכחול בלכה שקופה:
בקצה כל פקק הוברג ידנית ובקלות, וו שכזה:
לדמויות הילדים המצויירות והשמות צויירה מסגרת עם טוש פרמננט שחור:
ומהצד השני:
לווים חוברו חישוקים של מחזיקי מפתחות והם קושטו בסרטים:
אני מקווה שברבות הימים לא רק אני אכין לאורי מתנות שיוכל לחלק לחברים שלו (למרות שזו הנאה צרופה), אלא שהוא יכין אותם איתי ביחד…
יומולדת זה יום שבו מאדירים ומעצימים את האגו הקטן והמטופח של הילדים שלנו. מצד אחד זה מחמם לב, כי הרי אין ספק שהילד שלי הוא הכי בעולם וסוף סוף ההתנהלות בגן היא בהתאם… אבל מצד שני, מה הם חיינו בלי האנשים היקרים המקיפים אותנו. כמה טוב שאוהבים אותך, אבל כמה טוב להרעיף בחזרה… וילד צריך ללמוד לחלוק. גם שמחה. בעיקר שמחה.
אז אורי מאוד נהנה ללכת לכל ילד ולתת לו את המתנה שלו וכמובן שנהנה גם לחלק את העוגה וכמובן שנהנה יותר לאכול את העוגה. לפחות שלוש פרוסות… ובין כל השירים והמתנות אני מקווה שיכל להנות בעיקר מהחברות.
ומה עוד?
ילד יומולדת צריך זר!
לצורך זה גוייס בקבוק פלסטיק ירוק:
הבקבוק נחתך באמצע לשניים, והתחלתי לגזור ממנו רצועה בצורה ספירלית:
בנוסף גזרתי צורות עלים מהפלסטיק שנשאר:
הרצועה נסגרה לכתר עם מהדק בקוטר הראש של אורי. ואת צורות העלים הידקתי גם עם פרחים שגזרתי מלבד. הידקתי כשהשיניים של סיכות המהדק כלפי חוץ כדי שהשערות הג'ינג'יות של החמודון שלי לא ייתפסו בהן:
כמובן שאפשר להשקיע הרבה יותר. לי לקח לעשות את הזר הזה בדיוק 4 דקות. מיהרנו להגיע למשפחתון, מה לעשות…
אבל הילד היה מאושר:
יומולדת שמח שובבון קטן, אוהבים אותך עד בלי די…
