שמחה גדולה ועצומה. חיכיתי חיכיתי, ציפיתי ציפיתי. לא גילו לנו עד הרגע האחרון אם זה בן או בת (גם הם לא ידעו) ואז כשהיא נולדה…
אחיינית מתוקה ויפהפיה. מיד התחלתי במלאכה.
אז כמו שיערה שלנו קיבלה פוזמקים מתוקים באהבה, גם לה נסרגו – עפ"י מידותיה הזעירות.
הנה, מוגשת כאן גם הדרכה. מראש כדי שלא תתבלבלו כהוגן, אני מודה, אני שמאלית וסורגת בשמאל. הצילומים בהתאם.
מתחילים בלולאה רגילה:
ויוצרים שרשרת עיניים בערך בחצי הגודל מסוליית הנעל שמתכננים לסרוג:
מתחילים להסתובב ולסרוג ספירלה כש"מוסיפים" עיניים רק בקצוות של השרשרת כדי שיישאר שטוח:
כמגיעים לגודל הסוליה הרצוי, יוצרים מאמצע אחד הדפנות (שתהווה צד פנימי של הרגל) שורה של "עמודים" בלי להוסיף עיניים בכלל:
ממשיכים בשורה רגילה בלי להוסיף עיניים ויוצרים "אמבטיה":
ממשיכים בשורה רגילה ורק ב"חרטום" הנעל סורגים סריגת עמודים ומורידים שתי "עיני עמודים"בכל סיבוב:
עד שמגיעים לצורת הנעל הרצויה:
במקום שרוצים, מתחילים לסרוג את רצועת הסגירה. שני עמודים, הופכים. שני עמודים. הופכים. עד שמגיעים לאורך הרצוי ומשאירים סנטימטר וחצי ללולאת הכפתור:
ללולאה, סורגים שרשרת עיניים:
ומחברים אותה בסיבוב חזרה לרצועה הסרוגה:
"מעלימים" את החוט הנותר בין החורים ברצועה וגוזרים את השארית:
את הנעל השנייה יוצרים אותו דבר, בהקפדה על כיוונים הפוכים. רוב הסיכויים שהן לא יצאו שוות לחלוטין (כי הסריגה נעשית או בשמאל – לשמאליים, או בימין – לימניים, ולכן זה לא יצא מדוייק סופר, אבל ייצא מדוייק מספיק).
ונשאר לתפור כפתור:
כל כפתור משנה לחלוטין את אופי הנעל ולכן, עמוס היה אחראי לבחירת הכפתור עבור האחיינית שלו.
הוא בחר בכפתור עץ:
אף-פעם אין לנו את האומץ להעריך כמה רגלי תינוק שנולד הן קטנטנות וזעירות.
יצור אנושי פיצי ומתוק.
פלא.
הנה הפוזמקים של יַעֲלָה לעומת הפוזמקים של יַעֲרָה:
כ"כ קטן שארזתי את זה בקופסא של קסמי אוזניים:
מזל טוב, מתוקה, ברוכים הבאים לעולמנו המופלא.