זוכרים את הכיסאות המהממים ששופצו למטבח שלנו?
אז זהו. שהם כבר לא…
כי אז… פעם…. היה לנו רק ילד אחד, פעוט, שישב בכיסא אוכל של פעוטות, שהם לא הכיסאות האלו.
מאז , בחסדי שמים ואמא ואבא, הגיעו עוד שתי נשמות טהורות לעולם, והפעוט גדל וכבר יושב עליהם, יחד עם כל הכבודה המתבקשת.
ואמנם אנחנו בשקיפות מלאה מול האורחים שלנו, אין מה להסתיר, אבל אני לא בטוחה שכל אורח שהוצע לו לשבת על הכיסאות ממש השתוקק לגלות בדיוק את כל תפריט הארוחות הביתיות שלנו שהטביעו חותמן על ריפוד הבד הזה.
אז ספגנו את הליכלוך (זה חלק מהחוויה ההורית)
ניקינו שוב ושוב עם סקוץ רטוב וסבון וזה וזה (עוד חלק מהחוויה ההורית)
התעלמנו ממה שאיננו יכולים לשנות (עוד חלק מהחוויה ההורית)
ואחרי שגירדנו הרבה בראש בהתנצלות (וגם גירודים אחרים, אבל זה חוויה הורית אחרת…)
הגיע הזמן לשינוי.
בגילגול הבא של חיי הכיסאות האלו, באופן יותר פרקטי הכיסאות שופצו מחדש.
אז באותו התהליך, הם נצבעו בצהוב חלמוני ורופדו בדמוי עור בגוון וונגה:
אז הכיסא חודש! אבל יש עוד חידוש!
התקלתי בדבר המגניב אש הזה שקוראים לו 'מסיר צבע'.
אפשר לקנות את זה בג'ל או בספריי. מורחים שכבה עבה על הצבע הקיים של עץ צבוע ולאחר דקות בודדות מורידים את השכבה במגרדת הקרויה בפי העם שפכטל.
זה אחד הדברים המגניבים. בתהליך פתאום ראיתי שאני מסירה לא רק את הצבע הירוק שבו צבעתי את הכיסאות בשיפוץ הראשון, אלא גם את שכבת הלכה שבה העץ נצבע לפני שלושים שנה!
זה עובד יופי על משטחים ישרים כמו פלטת שולחן, דלתות ארון וכו', אבל לכיסא שיש לו הרבה חלקים ועיקולים החלטתי, אחרי שהסרתי את הצבע מהכיסא הראשון – שזה לא שווה את זה ואת הכיסא השני צבעתי פשוט בשכבה הצהובה מעל לירוקה.
אחרי שהתחלתי לצבוע את הכיסא המקולף, הפסקתי, כי הקילופים האלו היו כל-כך יפים בעיניי ולא רציתי להיפרד מהם.
וממש אהבתי את העץ הגולמי עם הצהוב והירוק גם יחד
ואהבתי את המראה הלא מלוטש הזה.
אז החלטתי להשאיר אותו כמו שאני אוהבת.
לשני הכיסאות שאתם מכירים נוספו שני כיסאות מתכת שנאספו בזבל זה מכבר:
הווים הקטנים שהיוו את התושבת למשענת הגב נחתכו בדיסק:
אחרי שהכיסאות נוקו ממש טוב מכל הליכלוך שדבק בהם ויובשו, נצבעו גם הם באותו הצבע בספריי שמתאים למתכת.
המושבים שהיו רקובים נזרקו, משידה ישנה חתכתי עיגולי עץ חדשים שרופדו גם הם באותו סקאי (דמוי עור) בגוון וונגה.
והנה הם כולם:
מדגמנים עם סלסלת לימונים שנקטפו מהעץ של השכנים שלנו (תודה)
וחידשו לנו את המטבח באביב, לכבוד פסח
לא כולם מבינים את עניין הכיסא הגולמי, להלן יקרא – השונה. אבל אהבה זו אהבה, לא כל דבר אפשר להבין…
אביב שמח וחודש אייר מבורך!