החולצה למסיבת האירוסין שלי ושל עמוס בעיקר מעלה בי ניחוחות נוסטלגיים איך סחבתי אותו לקנות לו בגדים בפעם הראשונה. יש לציין שאז הוא שיתף פעולה. נראה לי שזאת הייתה הפעם אחת לפני האחרונה.
מאז, חלפו השנים, לסחוב אותו לעשות דבר כזה זה די מסובך עד בלתי אפשרי ונולדו לנו שני ילדים.
על חולצת האירוסין, שעמוס לבש בעיקר בשבתות, נתקבע כתם במקום ממש לא אסטרטגי. (של דם של אורי כשהוא פתח את הראש בשבת אחת, אם שאלתם)
חולצת אירוסין זה לא משהו שאני יכולה לזרוק ככה סתם. יהיה הכתם אשר יהיה ולצורך כך, אימצתי נקודת מבט הוליסטית קוהרנטית על החיים שתעזור לנו לזרום עם השינויים הלאה.
לכן, כך החלטתי, ראוי שאת חולצת האירוסין של האבא, ילבש בנו הבכור, יוצא חלציו.
זוהי החולצה המדוברת:
וזה הכתם המדובר:
נכון. זה לא נראה לכם נורא מבעד עדשת המצלמה ועדשת הבלוג. אבל זה לא לביש. תאמינו לי הסטנדרטים שלי ממש לא גבוהים ואני עדיין מציינת שזה לא לביש.
כתם על הכתף השמאלית.
אז אולי זה על הכתף השמאלית של עמוס. אבל במימדיו של אוּרי, הכתם ממוקם בדיוק איפה שהכיס – על החזה!
בשלב הראשון לקחתי חולצה מכופתרת אחרת של אורי, שמידתה טובה עליו והנחתי צווארון על צווארון:
מסביב לגוף החולצה (ללא שרוולים סימנתי בטוש מתאדה את קווי המתאר פלוס סנטימטר וחצי לתפירה:
מהשרוולים של החולצה המקורית חתכתי שרוולים באורך השרוול של אורי:
ועכשיו לכיס. קיפלתי משארית בד החולצה המקורית מלבן לשניים:
תפרתי משלושת הפאות. הפכתי:
תפרתי טופ סטיץ' (שזה מסגרת לתפר) ותפרתי עוד אחד עם המכונה שיש לי, כדי שזה יראה מקצועי כאילו תפרתי עם המכונה שאין לי:
ממוקם בדיוק על הכתם המכוער, כפי שאתם כבר לא יכולים לראות.
תפרתי את השרוולים ומכפלת לחלק התחתון של החולצה.
זה מה שיצא:
נכון שהיא נראית לכם כמו החולצה מתמונה מספר אחת. אבל היא במידה של ילד בן שלוש ולא של גבר בן שלושים.
נותרה רק עוד בעיה קטנטונת לפתור. מפתח החזה בחולצה של גבר בן שלושים לגמרי לא תואמת את מפתח החזה של ילד בן שלוש ומכיוון ש(לשמחתי)עדיין אין לאורי שערות חזה לשלוף החוצה מהבטן, נותר לי לסגור את מפתח החזה כם עוד כפתור.
בחרתי בכפתור קצת שובבי יותר. מה ששימח לי את החולצה בטוב טעם וחסך ממני לחפש כפתור זהה לכפתורים הקיימים:
התוצאה חולצה מגניבה בהחלט לילד מגניב בהחלט.
יום הצילומים בדשא מאחורי הבית הייתה חוויה בפני עצמה.
שוחד בצורת ממתקים, הסחות דעת של תמרים נושרים מהעץ, וילדה אחת מוזנחת, אחות של, שאף אחד לא ניגב לה את הנזלת בזמן שאח שלה מדגמן.
הנה לפניכם:
הכל נשאר במשפחה!