את השידה הזו מצאתי לפני המון זמן, איך לא? בזבל…
היא החזיקה את העציצים אצלינו בחצר וחוץ מזה שהמגירות שלה הן בכלל מעץ מלא (היו שתיים).
ירים (או תרים) את היד מי שלא חולם להכין לילד שלו מטבח משחק? אז עם האהבה של הילדים שלי להכין בבית עוגיות (בעיקר של אורי) הסתפקתי בתנור. בינתיים.
שלב ראשון היה לנסר את החלק המתפורר העליון ולשפע בצדדים:
אז מה אם יצא עקום…
את החלק העליון סגרתי עם קרש פשוט של פלטת עץ כדי לסגור מדף תבלינים. בהברגה:
עם קרשים נוספים סגרתי את החלק שבו הייתה המגירה העליונה ועל הדרך כבר קדחתי חורים לכפתורים שיבואו עלינו לטובה:
בשלב הזה הירהרתי קשות אם בכל זאת הייתי צריכה אחת כזאת לחדר השינה. חזרתי בי כשהבחנתי שוב, כי גם החלק התחתון עשוי מסיבית מתפוררת.
אז עכשיו הגיע השלב המבאס (קצת) שבו שייפתי את החלקים השונים וניקיתי.
גורם ראשון לצבע מתקלף הוא עצם העובדה שלא מנקים טוב את המשטח קודם. אז גם ניקיתי טוב טוב עם סמרטוט יבש וגם עם רטוב.
וצבעתי:
ספריי בצבע כסף וספריי בצבע תכלכל-טורקיז-אקווה.
למגירה ייעדתי שימוש עתידי סודי ולכן אותה לא צבעתי.
עכשיו הגיע השלב המתקתק של איבזור המטבח הזה.
הכפתורים של התנור עשויים מפקקים של בקבוקי פלסטיק, מחוררים ע"י מברגה. אחד מהם צבעתי בספריי של מדף התבלינים:
מוצמדים עם סיכה מתפצלת (כי מה הם שווים אם אי אפשר לסובב אותם???) אם זה קצר מדי לסיכה מתפצלת תמיד אופציית הבורג והאום ישנה.
הכיריים עשויים ממכסים של קופסאות שימורים. מודבקים בדבק חם:
הידית של התנור, פורקה מארון הבגדים בחדר השינה שלנו ומצאה בית חדש. (סליחה עמוס, זה של מגירת הגופיות שלך…)
לתוספת חמידות, יש גם מתלה שנשאר לי מפעם, ורוסס בצבע תואם, אותו אחד:
אז הילדים גילו את ההפתעה שלי טרם הייתה מוכנה ולא הסכימו לדחות סיפוקים. התלהבו ממש! ואני יחד איתם, חייבת להודות. יש סיכוי שגם אני לא הייתי יכולה לדחות סיפוקים וקצת שמחתי על זה…
הם השלימו איתי בחדווה את העבודה ואחר כך הוכרחו לישון צהריים כיאה לימי חופש מהבילים.
או אז צילמתי עבורכם צילומי דוגמנות נוספים. קבלו אותו:
התנור החדש בבית שלנו, בעצם – בחצר שלנו:
ותראו איזה עוגיות יפות יוצאות בתנור הזה!
ועוד מישהו שגילה אותו! עוד קטן בשביל לאפות אבל לא פחות מאושר:
תודה שאתם משאירים לי תגובות פה ובפייסבוק, בציבורי ובפרטי, בכתב ובעל-פה.
תודה שאתם שואלים שאלות, מתייעצים לפעמים (זה ממש מלטף את האגו) ובעיקר מנסים את זה בבית – זה מחמם לבבות.
תודה על הפירגון הגדול. תודה.
מיטל