כמו תמיד, נפגשנו באקראי.
הוא חיכה בצל תחת העץ שסוכך עליו ועל הצפרדע הגדול.
זיהיתי אותו מרחוק. לא יכולתי שלא להתאהב. הוא נראה צעיר בשנים על אף שנראה שעבר עליו הרבה. לא סתם מחכים ליד הצפרדע הגדול.
ידעתי שאהיה לו בית חם והוא ישיב לי כפליים.
החלק העליון שלו היה קרוע לגמרי וממש לא בר תיקון:
אז הוא הוסר בעדינות יפה יפה סביב המסגרת בלי לפגוע בה, עם סכין יפנית:
ואז הוא נלקח לספא באמבטיה הביתית שלנו כדי לעבור ניקוי יסודי. הנחתי אותו להתייבש ולהשתזף בשמש המדברית.
ובינתיים…
חתכתי מדיקט מיזונית, מלבן בדיוק בגודל החור שפערתי מהמכסה:
ובחרתי בד. קנבס מודפס. כבר תפרתי ממנו שתי כריות לסלון, אז אפילו שזו ממש משימת התאבדות לבחור במשהו כזה בהיר כדי לצפות ארגז שייעדתי להחזיק את הצעצועים של הילדים – הלכתי על זה.
גזרתי את הבד בגודל המלבן פלוס 4 ס"מ מכל פאה שלו. עם ספריי דבק הצמדתי אותו לדיקט:
ואת ארבע הס"מ הנותרים הדבקתי לצד האחורי:
בינתיים הארגז כבר היה יבש ומוכן להמשך תהליך.
הברגתי לו בעדינות זוויות מתכת בארבעת הפינות ושניים במרכז כדי שלא תהיה בטן:
ככה זה נראה מלמעלה – ואפשר לדחוס לתוכו את הדיקט המצופה שיושב עליו בול בלחץ הנכון:
והנה ארגז הצעצועים החדש שיושב בסלון שלנו:
כשהסלון ישתנה, או המיקום של הארגז ישתנה, או הילדים ממש יטנפו אותו – כל מה שאני אצטרך לעשות הוא לשלוף את הדיקט החוצה שוב ולהחליף ציפוי להנאתי. מה שנקרא – מודולרי.
אחרי החגים שמח!