בלוג. הוראות למשתמש ולצרכן.

אני אציג את עצמי, בקצרה, כי אני מאמינה שראשוני הקוראים יהיו חברים ומשפחה.

כנראה שזה נחוץ כי יבוא יום שבו מאות, אם לא אלפי, הקוראים של הבלוג יעלעלו בדפים אחורה כדי לגלות איך הכל התחיל.

אז אני מיטל, אפילו מיטל יהודית אביגד (וזה ראשי התיבות של מי"א פיצ'יפקעס, כבר נשאלתי לא פעם מאנשים ששברו את הראש), נשואה לעמוס ואמא לאורי, שובב מתוק בן שנה.

אני גרה בשכונת נחלאות הקסומה בירושלים, אבל זה המצב הכי זמני שיש כי אנחנו אוטוטו עוברים לירוחם (!!!).

האמת, זה היה שם תמיד. הרוגע שביצירה, הסיפוק של התוצאה, התחושה הזו של נחת הרוח כשאסתטית, הכל מתחבר ויוצר משהו חדש.

אז כשאוהבים ליצור, מגלים שאוספים המון שטויות.

כשאוספים המון שטויות, הכי טוב להגדיר את כל מה שייעשה מעתה ואילך בתור אומנות שימושית.

ככה מרגישים מועילים יותר…

מה שיוצא לי בסוף זה שטוב לי בנפש, טוב לי לבית, וכשעושים "אומנות שימושית" מכל השטויות שצברתי אי פעם במקום לזרוק, גם מרגישים שטוב לעולם.

יצאו דברים יפים וזה הפך לתחביב קבוע. התגובות היו תומכות, משמחות ומפתיעות ואז גם התחלתי להפיץ.

אבל יותר מכל, וזה לאחרונה, נתקנאתי בכל הבלוגרים שנתנו לי השראה ליצור (יומלצו בהמשך).

מקווה שהשיתוף יוביל אתכם לנחת רוח ואפילו לסיפוק של עשייה.

נתחיל,

אז מאיה, אחותי התינוקת הקטנטנה, הגיע לגיל 18, סיימה את התיכון וברגעים אלו ממש מתחילה לשרת את ישראל בשרות הלאומי. רחשי שמחה, תקווה, איחולים וסיבה למסיבה. יותר נכון, סיבה למתנה. מתנה שתלווה אותה ממני אי שם רחוק (היא משרתת בצפון).

אז מאיה היא אחת המעריצות הדבקות ביותר של להקת הפלפלים האדומים (בלעז:red hot chili peppers) והחלטתי לצרף לה מתנה אישית בחדר החדש שלה.

לשאלתכם: לוח שעם מפקקי שעם, קופסה שימושית לעטים, סיכות וכיוב' וצנצנת אהבה.

כמו שהבנתם הכל בסימן פלפלים אדומים חריפים.

השתמשתי במגש עץ די קטן שחמותי תרמה לי, חציתי, עם סכין חדה, פקקי שעם לחצי לאורכם כדי ליצור משטח ישר להדביק אותם. בתחילה כדי לבדוק שהכל עובד, סידרתי אותם לפני הדבקה בשתי וערב:

את המגש ניקיתי וכשזה התייבש גזרתי ממפיות עם הדפס של פלפלים חריפים רצועות לפי מידת השטח שרציתי לכסות.

כשעובדים עם מפיות, צריך לזכור שני דברים 1) להדביק רק את השכבה המצוירת מבין שלושת השכבות של המפית. 2) לעבוד בעדינות. סכנת קריעה.

חוץ מזה זה הכי פשוט שיש. דבק פלסטי רגיל, מכחול ולאט לאט לצפות את מה שרוצים:

את המסגרת הגמורה הנחתי בצד להתייבש טוב טוב. אח"כ עם אקדח דבק חם הדבקתי את פקקי השעם החצויים בדיוק כמו ששמתי אותם על המגש בהתחלה. כל הזמן הזה הם חיכו בצד ממושמעים בשתי וערב.

בגלל שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, הדבקתי חמודונים על נעצים והכנתי כרטיס ברכה עם האיחולים (הברכה זה הכי חשוב) עם סמל של הלהקה, ובגלל שזה היה נראה לי על הרקע הזה כמו פרסומת לשירותי הצלב האדום עשיתי לו שינוי תדמית לפרח.

ללוח השעם המשובח הזה הוספתי קופסת פח עם גימור אדום וכיתוב "חריף" מהחנות שלי.

צנצנת האהבה היא בעצם צנצנת ריקה של גרבר שהמכסה שלה מצופה לבד אדום.

רצועה באורך של סנטימטר וברוחב המכסה, ועיגול בגודל החלק העליון של הפקק פלוס מילימטר בטחון:

את הצנצנת מלאתי בפלפלים אדומים חריפים מיובשים, כדי שמאיה תוכל אפילו לבשל איתם ולהשתמש בהם כתבלין (כי באופן מפתיע, בעצם זה הייעוד האמיתי שלהם..).

הדבקתי את הציפוי של הפקק:

את הצנצנת חבקתי בסרט ראפיה ירוק שאליו מוצמד תג עם סמל הלהקה ומאחוריו כתוב: "זהירות, פלפלים אדומים חריפים!"

מאיה, בהצלחה!

            בטוחה שתעשי חיל, גאה בך ואוהבת אותך!