אז לא מזמן, כשהילדים היו אצל סבתא – יצא לעמוס ולי באופן נדיר לטייל על שפת הים. ככה סתם. לבדנו. כאילו אין לנו ארבעה ילדים…
אני, שכבר נהייתי אשת כפר מדברי מרוחק. לא יכולתי שלא להתפעל מהאבנים העגולות שהים מייצר. נראה ששכחתי שביליתי את מיטב שנות נעוריי בבית הוריי בגוש דן…
מתנות לילדים אספנו – צורת אינסוף לאורי (הוא חזק בקטע של מתמטיקה), צורת לב ליערה, צורה של מיקי מאוס לניר וצורה של פרצוף לאריאל.
והיו כאלה שאספתי לי…
כשחזרנו הבייתה לירוחם הייתי צריכה לתת לאבנים האלה את כל הכלים להרגיש שווים בין שווים ואת הצ'אנס להיטמע היטב בסביבה המדברית שלנו.
אז ריססתי אותם בספריי צבע
ואחרי שציירתי עליהם קוצים בטוש פרמננט שחור וטוש אקרילי לבן – שתלתי אותם.
נתתי ליערה לבדוק שהקוצים לא דוקרים
ואחרי שהתידדנו – הכנסנו הבייתה
קקטוס מאובן לתפארת מדינת ישראל שהיא כמו הים והמדבר…
