על הומואים לסביות ומעבר דירה.

נסענו יומיים לארגן את הבית לפני שתבוא ההובלה.

פקקים, שכחנו וחזרנו, הילד מחכה – היומיים הפכו ליממה.
סה"כ יממה לשפכטל, צבע, לתלות מנורות, ארונות, לעבד גינה ולנקות. וזה אחרי שהחלטנו להיות ריאליים.
עמוס חטף קלקול קיבה עצבני וחוץ מללכת לישון מוקדם, הוא תפקד תחת אש כמו גיבור.

לפני שהלך לישון הבטחתי לו ש"אין בעיה" אני מסיימת לצבוע כסאות, שמה מסקינטייפ על כל הבית כהכנה לצביעה, משייפת מה שהתייבש מהשפכטל ו"אל תדאג, אתה יכול ללכת לישון" , "נספיק הכל" ו"מחר תקום כמו חדש".
אחרי שנגמר הסליל הראשון של המסקינטייפ הלכתי לישון כי לא מצאתי עוד.

עמוס לא ישן כל הלילה. אני יודעת. שמעתי אותו רוטן כל הלילה בשק"ש לידי.

בבוקר הוא השכים קום. אני השכמתי קום יחסית. שעה וחצי אחריו. כשקמתי הבית היה מכוסה מסקינטייפ ומוכן לצביעה. עמוס כבר עמל על תיקון תריס.

כתגובה חרוצה, התרשמתי ארוכות מהכיסאות שהתייבשו בלילה ונשמתי לרווחה את אוויר המדבר האינסופי. אכלתי את קרואסון הבוקר שעמוס הספיק לקנות במאפייה ליד ושתיתי קפה. הכרזתי חגיגית:
"עמוס, אני מתחילה לצבוע עכשיו!"
צבעתי קיר, אפילו קיר וחצי ואז נפל דבר. יותר נכון, נפל הדלי. סה"כ רציתי להזיז אותו שני מטר לכיווני, שיהיה יותר יעיל. דלי הצבע המגושם הזה נתקע לי בקרוקס ורבע ממנו החליט להישפך החוצה.
זה היה דלי של 18 ליטר.
"עמוווווס!!!!!!!!!!"

עמוס הגיע. במבט אחד הבין את המצב ועם הציוד המתאים התחיל להציל את הבית מאימתו של מהפך לצבע שמנת.
אני מצידי, ריחפתי בצעדים קלילים מן החדר והלכתי לשטוף את הנעליים והגרביים (המון צבע יכול להיכנס לחורים של קרוקס אם נשפך לכם צבע על הנעל).
בעודי ממרקת את אצבעות ידיי הענוגות ומסגרות ציפורניי, שמעתי את עמוס חוזר מפינוי הזבל בגינה וחשבתי לעצמי: "איך נהייתי מפונקת כל-כך?"

אני חייבת להתנצל ואפילו להבהיר:
זו לא הדירה הראשונה שאני עוברת בחיי. אלה לא הקירות הראשונים שאני צובעת בחיי. אין לי פוביה טכנית ויש לי הבנה לוגיסטית לא רעה בכלל. כשגרתי עם שותפות טרם התחתנו, התפקיד שלי היה להרוג את הג'וקים, להחליף נורות, לתקוע מסמרים בקיר ולתקצב חשבונות.
מה קרה?

כבר שנתיים אנחנו נשואים. אני עדיין מנסה לפענח את סוד החיבור הזה בין נשים וגברים. נגה ומאדים. סוד.

אני מתעצבנת על הנכות הרגשית שלו, על החשיבה הפרקטית מדי בזמן שאני "פשוט ככה מרגישה, מה כל-כך לא מובן?", על הפתרונות שהוא מציע, אלה שפוגשות את המבט המשתאה שלי בזמן שאני בסך הכל שפכתי את הלב.
ומאידך גיסא, איך אני יכולה להתעצבן בכלל? הוא הרי מלך אמיתי.

כבר מזמן הבנו, החלטנו ואנחנו מזכירים לעצמנו. בנישואים האלה יש מלך ומלכה.
העניין הוא שלמלך ומלכה יש תפקידים מוגדרים.
אני מנסה לפענח את הצופן כשאני תולה את הגרביים לייבוש בזמן שהוא סיים לצבוע את החדר וכבר עבר למסדרון.
אני מחייכת לעצמי בסלחנות. נכון, הוא עובד מהר הבחור הזה אבל אני צובעת פי אלף יותר טוב…

שוויון. איפה זה קיים שוויון? אני מלאתי את חובתי הנשית כמלכה בזמן שהמלך קידם את האוגדות לכיוון המטרה.
אולי אצל זוגות הומוסקסואלים ולסביות יש שוויון. אופציה לתקשר עם יצור מהפלנטה שלך.

איכשהו סיימנו כמעט את הכל. עשינו מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב. עמוס הסתער על המטרה, ואני עבדתי בהרמוניה וריכוז על המטלות שהצבתי לעצמי תוך שאני מתקנת אותו.
יהיה יפה בסוף.

 

וכמובן, לא שכחתי. מבין הנרשמים לבלוג עד כה אני שולחת חבילת שי מפנקת למי שזכה בהגרלה כמו שהבטחתי בפייסבוק.

אז שיניתי פרטים בדף של סדנאות ואפשר כבר להגיע אלי לסדנאות בירוחם או להזמין סדנאות למקום אחר בארץ.

ברשומות הבאות, בין לבין, אני אעלה תמונות של לפני ואחרי בבית שלנו, וכל מיני מחמדי שיפוצים וקישוטים אחרים.

להלן טעימות:

ויש עוד הרבה. סבלנות. אנחנו בעיצומו של תהליך.

להתראות בפעם הבאה.