את מכונת התפירה קיבלתי מחמותי, את הדוושה מסבתא מנוחתה עדן, שהייתה תופרת במקצועה, מאז שעלתה לארץ בגיל 14 ועד ימיה האחרונים.
אני לא ממש יודעת לתפור. כל הדברים שאני עושה יוצאים עדיין בגדר אימון…
אבל אני לא אומרת נואש. יותר נכון, אני מתכחשת למציאות, ועל אף שיוצא לי בהסתברות של אחת לשלוש, אני ממשיכה.
אז אני אומרת את זה, אחיי ואחיותיי, כי הרשומה הבאה אינה מתיימרת להיות הדרכה. זה בשביל להשוויץ על מה שיצא (כי בסוף יצא סבבה) וגם כדי לעודד נדכאי רוח שלא הולך להם…
שנה שעברה אוּרי היה בן שנה וחצי. הוא לא ממש הבין את עומק תחפושת הפרפר שלו, אבל נפעם מהמראות, הצבעים והקולות. שנה לפני כן הוא היה בן חצי שנה אז הוא אפילו לא היה נפעם.השנה – שבוע לפני החג המבדח, (כי אני אמא אחראית שמכינה הכל בזמן ומתכוננת מראש) שאלתי את אוּרי למה הוא רוצה להתחפש.ראיתי לפי התגובה שהוא לא ממש ירד לסוף דעתי כי הוא הסתכל עלי אמר "להתחפש" והמשיך לשחק. "אולי לחיה?" דובבתי אותו. "חיה? אריה". קיבלתי תשובה מספיקה.
מאז, בזהירות גדולה וחששות כבדים, הרעלתי את הילד על הרעיון "אורי יהיה אריה!" , "אורי מתחפש לאריה!", " אורי שואג כמו אריה! ווווווווווואאאאאאאאאאאאא" וכאלה. אבל עדיין לא ידעתי איך לעזאזל אני עושה את זה.
ביום לפני שמתחפשים במשפחתון, כי ,כאמור, אני אמא אחראית שמתכוננת בזמן, קניתי בדים. בלילה, התיישבתי לתפור. איך? באמת שלא ידעתי…………..
קיפלתי את הבד לשני חצאים (ארבע שכבות):
לקחתי חולצה ומכנסיים שלו. קיפלתי אותם לחצי , הנחתי את הצד המקופל צמוד לצד המקופל של הבד:
שרטטתי לפי הגזרה שלהם פלוס שוליים של 2-3 ס"מ:
גזרתי לפי מה ששירטטתי (בטוש סימון מחיק של תופרות, כאילו אני באמת) את ארבעת השכבות בלי לוותר על הקיפול:
לקחתי את שתי החתיכות שגזרתי מהמכנסיים ותפרתי בחלק שאמור להיות החלק הפנימי של הרגל את שתי החתיכות, אבל לא תפרתי את החלק העליון שאמור להיות הטוסיק, בקיצור – כמו הקיווקוו:
אח"כ הפכתי את אחד מהשוולים האלה והכנסתי לשני ככה שצד יפה ישוחח עם צד יפה ובזמן שהם משוחחים תפרתי את החלק הנותר (במן סיבוב כזה, שתי שכבות ולא את כל הארבע, כן?):
ונעבור לחולצה. אחרי שפותחים את הבד המקופל שגזרנו בעצם יש לנו שתי בדים בצורות חולצה. את אחד מהם, זה שאמור להיות הצד של הגב, חתכתי באמצע ותפרתי לו, מכפלת לצוואר (העורף) וסקוץ' כדי שיהיה אפשר להלביש את זה איכשהו"
לא תפרתי סקוץ' עד סוף החולצה, כי למטה תיכננתי להכניס זנב.
זנב – שתי רצועות מהבד של החולצה פלוס רצועה חמדמדה שחתוכה בצורת מסרק:
את המסרק הכתמתם גלגלתי ככה שיצא לי מטאטא קטן:
את השוונצים של המטאטא הכנתי בין שתי הרצועות, כשגם הן- משוחחות אחת עם השניה, צד יפה עם צד יפה. ותפרתי בצורת ח' את שתי הפאות שלהם ואת המטאטא שלי:
אחרי שהופכים, באורח פלא מתקבל זנב! אותו תפרתי מתחת לסקוץ' (לא התבלבלתי והשארתי אותו בצד הפונה החוצה):
עכשיו עברתי לצד הקידמי של החולצה. גזרתי מן סינור בצבע כתמתם כמו הקצה של הזנב וחיברתי בתפירה לחלק של הצד הקידמי:
תפרתי גם לו מכפלת צוואר, והנחתי עליו את הצד של הגב, כדי שיהיה שוב פנים מול פנים. בשלב הזה ניתן להבחין כי הצד הקידמי רחב יותר במותניים, כי הרי חתכנו קצת את הצד האחורי עם הסקוץ' והכל. אז יש שתי אופציות להתמודד עם זה הראשונה – לחתוך מעט את השוליים שנותרו כדי להשוות בין הצדדים. אופציה שניה, ובה אני בחרתי – להתעלם כאילו זה לא קרה, להתכחש ולתפור לפי הסימון בקיווקוו:
ועכשיו. הפכתי את החולצה, ראיתי שלא צריך לפרום כלום.
הפכתי את המכנסיים, ראיתי שלא צריך לפרום כלום (האמת שלא התאפקתי וכבר הפכתי קודם)
נשמתי לרווחה.
עכשיו צריך לתפור אותם זה לזה!
אז הפכתי את המכנסיים והחולצה בחזרה ותפרתי אותם זה לזה.
הוספתי מכפלות לשרוולים של הידיים וגומיות לשרוולים של המכנסיים.
נכון. זו לא תפירת עילית, אבל אותי זה מספק. וגם אותו. אז קבלו אותו!
האריה הג'ינג'י!
המלך שלי! (אל תיעלב, עמוס)
הרעמה הכובשת!
השואג מירוחם!
אוּרי:
פורים שמח!!!