כשאורי היה בן שנה החברים שלו בגן קיבלו מתנה חמדמדה, ומאז, 32 ילדים בגן (סרדינים כבר אמרנו?) ממש ויתרתי על הרעיון.
אבל יערוני שלנו חגגה השבוע שנתיים. ואפילו שלא תיכננתי, בערב לפני התפנו לי איזה שעתיים שלוש וחשבתי "למה לא?"
ניסיתי לחשוב על רעיון מהיר וקל לביצוע. נכנסתי למחסן ובקרתי את תכולת הציוד שלי, בין כל אוספי היצירה, יש הרבה חומרים לשימוש חוזר שמשמשים אותי לסדנאות. שקית הגרביים הבודדות סומנה בהצלחה והחלטתי שאני תופרת בובות גרביים. עוד לא ידעתי איזה. אז הציוד חיכה לי מוכן ומזומן ואני נכנסתי בינתיים להתעדכן באינטרנט שוב בחדשות, בכל זאת, אלה ימי צוק איתן וזו האינפוזיה החדשה.
במייל חיכתה לי הפתעה. עינבלית פרסמה רשומה כאילו ממש קראה את מחשבותיי על בובות גרביים.
עולצת ושמחה גמרתי בדעתי לדלות משם רעיון. בסוף נתפסתי על צמד מילים ברשומה שלה : "יאללה בלאגן!"
ושם התחלתי (ענבלית, תודה על ההשראה!)
כמה גרביים, כל אחת אחרת. סופר זרמתי אז אין הדרכה אבל כבר מאז יש בקשות לכאלה מבית ומחוץ אז הדרכה, בלי נדר, עוד תגיע.
כשהגיעה השעה אחת בלילה סיימתי לתפור את כולם (זה לא באמת לקח הרבה זמן, פשוט כל ילד התעורר פעמיים לפחות בבקשות שונות ומשונות, ושוב עדכון חדשות וחוזר חלילה)
ואז הגיע שלב ה"לעזאזל, מה חשבתי לעצמי" כשהבנתי שאני צריכה לתפור כ"כ הרבה כפתורים לכולם…
בבוקר, זה היה שווה את זה. יערה ממש התלהבה, וזה בכלל לא השתווה לרמת ההתלהבות שלי…
והנה עוד חיה שדומה לחתול:
ועכבר:
ודג:
ותמנון פיסח (רק ארבע רגליים במקום שמונה):
ודיונונית:
ומפלץ חמוד:
ומוטציה של שבי מפרפר נחמד:
אז יערה חילקה לכל אחד מחמדמודים בפעוטון שלה בובה אחת, ונראה לי שההורים שפגשתי קצת יותר התלהבו מהילדים, אבל גם הקטנים משמשו אותם במתיקות (אבל זה לא קשה, כי כמעט כל דבר הם עושים במתיקות…)
יומולדת שמח קושקושית!
(ותודה לסיגל המטפלת ששלחה לי את התמונה)
שנוכל להמשיך בשגרת יומינו ככל האפשר, שתחזור אלינו שגרת יומינו ככל האפשר. שנדע ימים של שקט, שמחה וחגיגה. וקיץ טוב.