הן לא יכלו להשאר הומלסיות לנצח (הבובות של יערה, שכחתם?)
קסם לי הרעיון לשכן אותם בתוך ארונית כך שבמקרה הצורך פשוט אפשר לדחוף הכל בפנים ולסגור את הסיפור מאחורי הדלת. של הארונית.
לפני יותר משנתיים באיזה דייט נדיר בבאר-שבע עיר האורות, נתקלנו, עמוס ואני, בארונית – בתוך מכולה של פסולת בניין. אפילו בדייט אני עושה שופינג בזבל אם יש מציאה כזאת.
שנתיים היא עמדה בחצר ועמוס רצה לזרוק אותה שוב ושוב. רציתי להשתמש בה לפני שנה בתור ארגז איחסון, ואחרי קצת עבודה ויתרתי. עמוס רצה לזרוק אותה שוב. אני סירבתי. מזל שהקשבתי ללב…
היא הייתה די מכוערת. צבע ירוק כהה והרבה מסמרים חלודים. בתור התחלה הוצאתי את כל החלקים שלא ממש נצרכתי להם:
היו לארונית חורים בכל מקום והיא הייתה גם די מטונפת. ככה היא נראתה אחרי ניקוי:
וחוץ מזה היה שם גם קרש לא ברור תקוע באמצע.
אבל היא עדיין הייתה אוצר…
שייפתי וצבעתי בחומר מקשר כדי להחליק יותר את העץ וגם כדי שיהיה קל יותר לשיוף לפני שכבת צבע.
החומר המקשר גם עוזר להפחית שכבות צבע כשצובעים צבע בהיר על צבע כהה. כמו בסיפורנו המרתק.
אחרי יותר מחצי שנה שהיא עמדה ככה, לא יודעת מה מצפה לה, הגיע רעיון בית הבובות.
מיד היא שוייפה. רוססה קלות בספריי צבע לבן. כדי לשמור על מראה העץ ובעיקר בגלל העצלנות. החור שבדלת הורחב ללב… הדלת נצבעה בצבע אופוויט אטום. נוספו שני מדפים פנימיים.
בין לילה היא הפכה מלכלוכית לנסיכה.
אבל… כשניסרתי את הלב פתאום הבחנתי שכך זה בפנים:
אז חשבתי וחשבתי. והשתמשתי בתחתיות כוסות מהממות שקיבלתי פעם אבל כבר כמה שנים ארוזות במגירה כי יש לנו אחרות. הן עשיות מפל מודפס.
וככה הארונית התייפתה עוד יותר.
פיסת רשת לולים חלודה רוססה בספריי לבן. יחד עם ציר לנעילה.
ובאופן מופלא ולא מתוכנן מצאה הארונית מיקום מדוייק בגובהו מתחת למחשב שלנו בסלון:
ארונית נושאת סוד קסום בפנים…
עוד תגליות מהסוד הקסום בהמשך…