לתלות תקוות

באחת משבתות האביב בשנה שעברה (שעברה!) נתקלו עיניי בחתיכת עץ עם צורה חמודה ליד אתר בנייה בירוחם.

כמה שעות אח"כ ביקשתי מעמוס לקפוץ להביא לי אותה על הדרך…

היא חיכתה וחיכתה וחיכתה בחוץ.

קניתי לה ידיות יפות בחנות חומרי בניין והן חיכו וחיכו וחיכו.

יום אחד פשוט לקחתי את המברגה ותוך עשר דקות נגמרה החיכייה.

(האמת שקצת יותר מעשר דקות, אבל רק בגלל שהתעקשתי לנקות את העץ ממש טוב וחיכיתי שיתייבש).

כבר תלוי על הקיר. כמה פשוט. הוא מחזיק את התיקים שלנו, כובעים ושקיות.

יש לו כל מיני ידיות חמודות:

נגיד את הידית הזאת הברגתי הפוך והיא משמשת לזרוק בפנים את כל הסיכות לראש שלי ושל אורי שמסתובבות להן בבית:

אז כמה פשוט, ככה יפה, ככה פרקטי, ככה שימושי.

תודה, תמרי, שקפצת לביקור וצילמת.

מאחלת לכם שנה של ברכה ושמחה. שנה של הגשמה וגם של חלומות. שנה שבה נבין קצת יותר מי אנחנו, בכל המעגלים ונצליח לחיות ולהחיות את היופי הזה. כי אנחנו ממש יפים. תודה לך אלוהים שאתה אוהב אותנו ומברך אותנו ונמצא בנו ומחדש עלינו שנים, שנה אחר שנה.

שנתחדש.

שלכם,

מיטל אביגד