ישנים, בלויים, פרומים.
חורפיים.
שניהם לדעתי בעבודת יד ולכן על אף שהם כבר שוכבים שנה ללא מעש בארגז ה"בגדים שלא לזרוק כי אני אעשה איתם משהו", על אף זאת – כשגזרתי אותם הרגשתי רוצחת.
בחישוב פשוט, בגלל שלכל סוודר יש צד בטן וצד גב – אפשר להוציא ממנו שני ריבועים גדולים.
חיברתי אותם ותפרתי צד פנימי ומסגרת לפי ההדרכה הפשוטה הזאת.
עשיתי את זה מבד פליז, הפשוט יותר, הפחות כירבולי וזו הייתה התעללות במכונת התפירה. מזל שאין ארגון כזה שמגן על זכויות מכונות התפירה כי אז היו מופיעים אצלי בדלת ולוקחים אותה ממני…
במבחן התוצאה, על אף שהמכונה לא בנוייה לעובי כזה, זה הקסם של השמיכה הזו. עבה ומפנקת.
עוד מישהי בבית גם חשבה כמוני וביקשה להתפרץ לסט הצילומים שנפרס לו בסלון. הרשיתי לה.
קר בחוץ. ואי-אפשר לסרב לדבר כזה:
הנה נחמה תוצרת בית לימי ברכה גשומים.
ואחרי שאני ומכונת התפירה התפייסנו. לא נשאר אלא להתכרבל.
חורף חמים ונעים.