בליל הסדר נסענו לחמי וחמותי. מה מביאים מתנה? לפעמים זו ממש התעללות להביא עוד ועוד כלים. במיוחד לאור העובדה שחמותי, קרמיקאית חובבנית, מכינה אותם בעצמה.
די עוד יין. כבר כיסינו תמונות נכדים. ב-live הם הרבה יותר שווים.
רציתי להביא מתנה באמת.
הם גרים בקומה אחרונה בבנייין. אוּרי, בנינו הפעוט, נכדם החמוד הוא… איך לומר… ילד משנע.
הוא משנע רהיטים, חפצים, קופסאות שימורים, ספרים ובעיקר כסאות ממקום למקום.
כבר לא פעם סבא וסבתא אביגד עמדו טרם ניתוק יחסיהם עם השכנים מלמטה בגללו.
אז סרגתי פתרון!
ראיתי את זה ברשת. הרעיון הדליק אותי ממש. זה היה סיכון לקחת כי לא זכרתי מה ה"מידה" של רגלי הכסאות שלהם. סרגתי להם גרביים!
זה גאוני. עובד מטורף. שום ציוץ ושום חריקה וחריצה על הרצפה. והרבה יותר כייף לגרור אותם ככה בכל הבית!
וזה אפילו יפה. אחרי שהפשטתי את הכיסא שלנו שמדגמן כאן, הוא היה נראה לי כ"כ ערום…
אז סרגתי שני סטים לכסאות מטבח שלהם. ואחרי שנבדק כי המידה מתאימה – סרגתי גם לשניים האחרים בגוונים שונים, אבל דומים.
נרשמה הצלחה…